למדנו כי הדרך הטובה ביותר להיות אדם מועיל ואחראי בחברה, היא להעמיד את ההחלמה במקום הראשון.
טקסט בסיסי, עמוד 102
בינתיים, החיים ממשיכים. עבודה, משפחה, חברים, ספורט, לימודים, בידור, פעילות קהילתית, חובות אזרחיות - כל הדברים האלה גוזלים מאתנו זמן. הדרישות של חיי היום-יום שלנו גורמות לנו לשאול את עצמנו
עד מתי אצטרך ללכת לפגישות האלה?
בואו נחשוב על כך. לפני שבאנו למכורים אנונימיים, האם הצלחנו להישאר נקיים בכוחות עצמנו? מה גורם לנו לחשוב שעכשיו נצליח? צריך לחשוב על המחלה עצמה - הריכוז-העצמי המתמיד, הכפייתיות, ההתנהגות הכפייתית שבאה לידי ביטוי בתחומים כה רבים בחיינו. האם אנו יכולים לחיות וליהנות מהחיים בלי טיפול יעיל במחלה שלנו? לא.
אנשים
רגיליםאולי לא צריכים לדאוג בגלל דברים אלה, אבל אנו לא אנשים
רגילים- אנו מכורים. אנו לא יכולים להעמיד פנים שאין לנו מחלה קטלנית ומתקדמת, כי יש לנו מחלה כזו. בלי התוכנית שלנו, אולי לא נישאר בחיים ואז לא יהיו לנו בעיות בעבודה, בלימודים, במשפחה או בכל דבר אחר. פגישות אנ-איי מעניקות לנו תמיכה וכיוון שאנו צריכים על-מנת להחלים מההתמכרות שלנו ומאפשרות לנו לחיות בצורה מלאה.
רק להיום: אני רוצה לחיות וליהנות מהחיים. לשם כך, אציב את ההחלמה שלי במקום הראשון.
התובנות שלנו לגבי הפרק
"התובנות שלנו לגבי הפרק" הוא חלק שבו אנו מתמקדים בלמידה ובשיתוף מהמשמעות העמוקה של הפרק היומי. כאן נחקור כיצד העקרונות וההנחיות בפרק באים לידי ביטוי בחיינו האישיים, מה למדנו מהם וכיצד הם תורמים להמשך הדרך שלנו בהחלמה. זה המקום שבו אנו משתפים תובנות, מחשבות והרהורים שעולים מתוך הקריאה והיישום היומיומי של הפרק, ומאפשרים לעצמנו להתחבר לעקרונות התוכנית בצורה אישית ומשמעותית יותר. באמצעות שיתוף התובנות, אנו מקבלים הזדמנות ללמוד אחד מהשני ולמצוא חיבור עמוק יותר לתוכנית ולתהליך ההחלמה שלנו.
דוגמאות מהחיים
ימים מסוימים מלאים בדחיפות ובלחץ. מתקשים שגורם לנו להרגיש כאילו החיים מתמקדים סביב השרדות היומיומית. אנחנו מנהלים את החיים שלנו, מתמודדים עם האתגרים ובאמת מרגישים שאנחנו בשליטה. אך בעתים אנחנו נתקלים ברגעים של חרדה וחרדה, אך תוך כדי שימוש בכלים שקיבלנו במכורים אנונימיים, אנו מצליחים לעבור את היום ללא התמכרות.
אחד הימים הקשים היה כאשר היינו צמודים לטלפון, מחכים לשמוע מידע שיכול היה לשנות את החיים שלנו. הלחץ היה כה גדול, אבל היה כל כך הרבה מה לאבד. ואז הבנו, גם אם החדשות לא מרגישות כמו מה שרצינו, אנחנו עדיין בחיים ובהחלמה. המילה "רק להיום" ללא ספק הצילה את הרגע. במקום להיכנס לפאניקה, אנחנו ממשיכים לנשום ולחיות את מאמצי ההתאוששות שלנו לדקה, שעה, ויום אחרי יום.
חשבון נפש יומי
- אילו דרכים מצאנו היום לקדם את ההחלמה שלנו? האם היו מקרים שהעדפנו להתמקד בסיפוקים לחציו-טווח במקום להשקיע בבריאותנו הנפשית לאורך טווח?
- האם חשנו היום שיש לנו "זמן מיותר" שניתן להשקיע בפעילויות שמקדמות את ההחלמה שלנו? אם כן, איך הפליאנו למנות את הזמן הזה?
- האם ראינו שהיום, מהשקעה בעצמנו ובהחלמה שלנו, שאר אזורי החיים שלנו מתקדמים ומשתפרים גם הם? אם לא, איך ניתן לפעול שונה מחר?
- איך השפענו היום על מכורים אחרים שנמצאים בדרך ההחלמה? האם יכולנו לשתף אותם בניסיוננו ובתקווה שמצאנו בהחלמה?
- האם היו זמנים היום שחשנו לחץ מאבדנים שלא רצינו למכור? איך הצלחנו להתמודד עם הלחצים האלה בצורה בריאה ואיך ניתן לשפר את התמודדותנו בעתיד?
מיקוד במטרות אישיות
בתחילה, נראה שהמטרות שלנו הן מאבק מתמיד בפתיעות ובסבל שמביאה המחלה שלנו. אך אנו מבינים, במהלך החלמתנו, שהקרב האמיתי הוא להשיג התמדה בנקיון. זו תהליך של הבנה שאנו לא צריכים לנהוג בצורה שתהפוך את החיים לקרב מתמיד, אלא שניתן לחיות בשלום, נקיים, משוחררים מהכבלים של ההתמכרות.
מעמדנו הנוכחי הוא תוצאה של המאמצים שלנו להתאושש, והאתגרים שאנו מתמודדים איתם מיום ליום מעניקים לנו את המודעות שאנו זקוקים לה בשביל להמשיך להתקדם. אנו מגלים שבעזרת מכורים אנונימים, אנו מסוגלים לפתח מיקוד במטרותינו האישיות, לשפר את איכות החיים שלנו ולבצע את השינויים שאנו רוצים לעשות בחיינו.
תכנון למחר
מביטים למחר, אנחנו רואים את עצמנו ממשיכים לפעול במסלול ההתאוששות שלנו. אנחנו מתכננים להמשיך להשתתף בפגישות, להשתמש במכשירים שלמדנו, לעבוד על התוכנית ולחזק את קשרנו עם הקבוצה. אנחנו מבינים שההתמכרות שלנו היא מחלה שאיננה נעלמת, אך אנחנו מאמינים שיש לנו את היכולת להתמודד עם זה עם הכלים שקיבלנו.
אנחנו יודעים שהדרך לא תהיה פשוטה, יהיו מכשולים ואתגרים, אך אנחנו יודעים גם שלא אנחנו לבד במסע הזה. יש לנו את הקבוצה, את החברים שמאמינים בנו, ואת התוכנית שמראה לנו את הדרך. אנחנו מתכננים למחר, כי אנחנו יודעים שאנחנו מכורים, אך גם מחלימים.
חיבור לרוחניות ולתוכנית
במסע שלנו אנחנו מתמודדים יום יום עם אתגרים שונים. כל אחד מאיתנו צריך לעבור את הדרך שלו בהתמכרות וההחלמה, עם משא ומתן מתמיד עם העצמי. יש ימים שאנחנו מרגישים שאנחנו בשיא, ויש ימים שנראה שהמטען כבד מאוד. ממש כמו שזה נראה בפגישות שלנו שבהן אנחנו מחליפים סיפורים, אנו מנסים להתמודד עם החיים במסגרת ההחלמה שלנו.
המחלה שלנו היא מחלה רוחנית, והרוחניות שלנו היא חלק מהתשובה. אנחנו מתחילים להבין שאנחנו לא יכולים להאמין בעצמנו בלבד, אבל אנחנו יכולים להאמין בקבוצה שלאנו, בקבלת סיוע ממקור חיצוני. מה שאנחנו מחפשים זו חיבור, חיבור לקבוצה, לתוכנית, לחיים ולעצמנו. זה הדרך שאנחנו מצליחים לשרוד ולהתאושש מהמחלה המתמכרת שלנו. כשאנחנו מתחברים, אנחנו מצליחים לשרוד.
