לרבים מאתנו לא היה לאן לפנות לולא בטחנו בקבוצות ובחברי אנ-איי.
טקסט בסיסי, עמוד 81
ראשית, אנו מזכירים לעצמנו שחוקי ההתמכרות הפעילה לא חלים בהחלמה. רוב החברים שלנו בתוכנית עושים כמיטב יכולתם על-מנת לחיות לפי העקרונות הרוחניים שאנו לומדים בתוכנית. שנית, אנו מזכירים לעצמנו שגם אנו לא %100 אמינים. אנו ודאי נאכזב מישהו בחיים שלנו, לא משנה כמה נשתדל שזה לא יקרה. שלישית וחשוב מכל, אנו מבינים שאנו חייבים לתת אמון בחברים שלנו באנ-איי. החיים שלנו בסכנה, הדרך היחידה שבה נוכל להישאר נקיים היא לתת אמון באנשים אלה, בעלי הכוונות הטובות, גם אם הם לא מושלמים.
רק להיום: אני אתן אמון בחברים שלי בתוכנית. הם ודאי לא מושלמים, אך הם תקוותי הטובה ביותר.
התובנות שלנו לגבי הפרק
"התובנות שלנו לגבי הפרק" הוא חלק שבו אנו מתמקדים בלמידה ובשיתוף מהמשמעות העמוקה של הפרק היומי. כאן נחקור כיצד העקרונות וההנחיות בפרק באים לידי ביטוי בחיינו האישיים, מה למדנו מהם וכיצד הם תורמים להמשך הדרך שלנו בהחלמה. זה המקום שבו אנו משתפים תובנות, מחשבות והרהורים שעולים מתוך הקריאה והיישום היומיומי של הפרק, ומאפשרים לעצמנו להתחבר לעקרונות התוכנית בצורה אישית ומשמעותית יותר. באמצעות שיתוף התובנות, אנו מקבלים הזדמנות ללמוד אחד מהשני ולמצוא חיבור עמוק יותר לתוכנית ולתהליך ההחלמה שלנו.
דוגמאות מהחיים
אנו, המכורים המחלימים, מכירים היטב את הקשיים הטמונים בדרך שלנו. רבים מאיתנו באים מסביבה של בגידה וחוסר רגישות. היינו האנשים הכי לא מושלמים בחיים, חסרי הנכונות לתמוך ולהאמין באחרים ולסמוך עליהם. אנו מכירים את הדילמה של לסמוך על מישהו, ובמהלך תהליך ההחלמה שלנו, שיקול דעת זה נחקר ונשנה. למדנו מחוסר האמינות, ועצם הדרך שאנו הולכים בה מניחה פנים חדשות על הקשיים שלנו.
אנו מוקירים ומבינים שמדובר באנשים לא מושלמים, אנשים שעשו טעויות, אנשים שרוב הפעמים מנסים לחיות לפי עקרונות כדי למצוא שלום והרמוניה. אנו מאמינים שהאמת היא שאנו יודעים שאנחנו לא מושלמים, ואנו הראשונים להכיר בזה. הרגעים שבהם ייעדרו מאיתנו המרכזים האתיקליים, הם במענה החלים שלנו.
חשבון נפש יומי
- איך אנחנו מתמודדים עם אתגר זה של ביטחון באחרים, למרות שיש לנו ניסיון מ-מסוים שמראה לנו אחרת?
- איך אנחנו יכולים למצוא את הכוח לסמוך על אחרים במהלך החלמתנו, למרות שיש לנו היסטוריה של אי-אמינות?
- איך אנחנו מטפלים בחרדה או בחשש שיש לנו מאתראי האמון באחרים?
- כיצד אנחנו מצליחים לתת אמון בחברים שלנו בתוכנית, למרות שהם גם הם רחוקים מלהיות מושלמים?
- איך אנחנו מוצאים את הכוח להמשיך לתת אמון בחברים שלנו בתוכנית, למרות שכל אחד מאיתנו נתקל באכזבות?
מיקוד במטרות אישיות
במהלך התרגול במכורים אנונימים, מצאנו שמיקוד במטרות אישיות חשוב להחלמה שלנו. אנו מזכירים לעצמנו שאנחנו לא יכולים לשנות את העבר, אך עלינו לרכז את כל הכוחות שלנו על תכנון וביצוע העתיד. אנו מאמינים שהגאולה מהתמכרות אפשרית רק כאשר אנו מכוונים את כל המאמצים שלנו לשיפור עצמי.
אנחנו מבינים שהמסע לא תמיד קל, ולעיתים נדרש כוח רוח ואומץ להתמודד עם האתגרים שמקוממים בדרך. אך אנחנו משקיפים על הכביש עם תקווה ואמון שאנחנו יכולים להשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו. עם כל צעד שאנחנו עושים קדימה, אנחנו מרגישים את החוזק שמתווסף לנו ואת ההקלה שמתעוררת בנו. אנחנו יודעים שאנחנו לא לבד, אנחנו נתמכים על ידי הקבוצה, ואנחנו נמשיך לקדם את מטרותינו האישיות באמונה ובתקווה.
תכנון למחר
אנחנו, המכורים המחלימים, התמודדנו עם מאמצים מרובים להתגבר על התמכרותנו. זכרנו כמה פעמים יאשנו, קרסנו, חזרנו אחורה, התמכרנו מחדש. אבל כל פעם שזה קרה, למדנו משהו. למדנו שהכוח מתחיל דווקא בהכרה שאנחנו חסרי כוח, שאנחנו צריכים את העזרה של חברים, שאנחנו צריכים את העזרה של תוכנית "מכורים אנונימיים". אז נזכור את זה גם ביום של מחר. אם נתמודד עם יום קשה, אם המציאות תרגיש לנו קשה מדי, נזכור שאנחנו לא לבד. נזכור שאנחנו יכולים להסתמך על חברים, נזכור שאנחנו יכולים להסתמך על התוכנית.
מכורים אנונימיים מלמדת אותנו שאנחנו יכולים לבטוח בתוך מקום של מינימום אמון. שאנחנו יכולים לסמוך על אחרים, אפילו כאשר האמון שלנו בעצמנו שבור. וזה מה שנכנס ללבנו למחר. נמשיך לסמוך, לבטוח, לבנות על האמון שלנו באחרים. והכי חשוב, נמשיך להאמין שאפשר להתאושש. כי אפשר לשנות, אפשר לצמוח, אפשר להתפתח. ואפשר, עם כל הכאב והמאמץ, להתאושש.
חיבור לרוחניות ולתוכנית
במסע האישי שלנו להחלמה מההתמכרות, אנו נתקלים ברגעים של ספק, אי-ביטחון וחרדה. במקומות אלו, בדיוק באותם מקומות, אנו מגלים את העוצמה להיות מחוברים לתוכנית שמציעה לנו מסלול אמיתי להחלמה. אנו לא מתייאשים, אלא מחפשים באמת להבין ולהתמקד בתהליך, ולא בתוצאה. זה מזכיר לנו את האמת הפשוטה של "רק להיום", תוך שמירה על חיבור לרוחניות. אנו מבינים שאנו לא לבד, ואפשר להסתמך על החברים שאיתנו במסע.
האמון שאנו נותנים בהם משקף את האמון שאנו נותנים בתוכנית ובעצמנו. כשאנו מסתכלים באמת על התהליך שלנו, אנו מגלים שהאמון שאנו נותנים בחברים שלנו באנ-איי, גם אם הם לא מושלמים, הוא בעצם אמון בעצמנו. אם הם יכולים להתאושש, כך גם אנו. האמון הזה מחזק אותנו, מאפשר לנו לראות את האמת שלנו, ולחזור למסע ההחלמה שלנו, כל יום מחדש. אנו מקבלים שאנו לא מושלמים, ובכך מזכירים לעצמנו שאנו בני אדם, ובסופו של דבר, זה מה שאנו מחפשים - את היכולת לראות את עצמנו באופן ברור ואמיתי יותר, עם כל הלא-מושלמות שלנו, ולאהוב את עצמנו בדיוק כפי שאנו, רק להיום.
